אנלוגיה ראשונה : עקרון ההתמדה של העצם 257 האפרהנסיה שלנו את הריבוי שבתופעה היא תמיד עוקבת, ולכן משתנה בלי הרף . על סמך האפרהנסיה לבדה לא נוכל אף פעם לקבוע אם אותו ריבוי, כמושא של 75 הוא בו-זמני או עוקב — אלא אם כן יונח ביסוד האפרהנסיה משהו שנמצא הניסיון , בכל זמן, משהו מתמיד ונשאר בעינו, שכל שינוי וכל בו-זמניות אינם אלא אופניו, 76 זמניים שבהם המתמיד מתקיים . יחסי זמן ייתכנו אפוא רק בַמתמיד ( כי בו-מודוסים זמניות ועקיבה הן היחסים היחידים בתוך הזמן ) . פירוש הדבר שהמתמיד הוא המצע של הדימוי האמפירי של הזמן עצמו, ובו בלבד ייתכנו קביעות הזמן . ההתמדה מבטאת בכלל את הזמן בתור הקוטב המשלים הקבוע-ועומד של כל קיום של התופעות, של כל שינוי בהן וכל ליווי שלהן . כי השינוי אינו חל על הזמן עצמו, אלא רק על התופעות בתוך הזמן ( כמו שבו-זמניות אינה אופן של הזמן עצמו בתור מה שחלקיו לעולם אינם ביחד, אלא עוקבים לכאורה כולם ) . מי שהיה רוצה לייחס לזמן עצמו תנועה עוקבת של זה-אחר-זה, היה צריך לחשוב על זמן אחר שבו היתה עקיבה זו אפשרית . רק באמצעות המתמיד מקבל הקיום בחלקים שונים של טור-הזמן גודל, שמכנים בשם משך ....
אל הספר