עקרון-העל של כל השיפוטים הסינתטיים 239 מחייב, אני מייחס למושג רק את מה שכבר נחשב בתוכו ; ואם השיפוט הוא שולל, אני מסלק מהמושג רק את הניגוד של מה שנחשב בתוכו . ואילו בשיפוטים סינתטיים עלי לחרוג מן המושג הנתון כדי לעיין ביחסו אל משהו שונה לגמרי ממה שנחשב בו, משהו שלעולם אינו עומד כלפיו לא ביחס של זהות ולא ביחס של ניגוד . לכן, מתוך השיפוט עצמו לא נוכל לעולם להיווכח לא שהוא אמיתי ולא שהוא שגוי . אם מודים שצריך לחרוג ממושג נתון כדי להשוות אותו למושג אחר באופן סינתטי, כי אז נחוץ איזה שלישי, שרק בו תוכל להתרחש הסינתזה של שני מושגים . מהו אם 28 כן אותו שלישי, [ המתפקד ] בתור המדיום המְמַצֵע של כל השיפוטים הסינתטיים ? 29 שבו כלולים כל דימויינו, כלומר, החוש הפנימי וצורתו שלישי זה אינו אלא המכלול האפריורית — הזמן . הסינתזה של הדימויים נשענת על הכוח-המדמה, ואילו האחדות הסינתטית שלהם ( הדרושה בשביל שיפוטים ) נשענת על אחדות האפרצפציה . כאן 30 הםאפוא צריך לבקש את אפשרותם של שיפוטים סינתטיים — והיות ששלושה אלה המקורות לדימויים אפריוריים, גם את אפשרותם של שיפוטים סינתטיים-אפריוריים טהורים . יתר על כן, ...
אל הספר