תת־פרק 3 — על יחס השכל אל מושאים בכלל והאפשרות להכיר אותם באופן אפריורי [A]

הדדוקציה הטרנסצנדנטאלית במהדורה A 219 של צורת ההסתכלות הפנימית, הזמן ) ; האסוציאציה [ מיוסדת אפריורי ] בסינתזה הטהורה של הכוח-המדמה ; והתודעה האמפירית [ מיוסדת אפריורי ] באפרצפציה הטהורה, כלומר, בזהות המקיפה והנמשכת של העצמי שלנו בכל הדימויים האפשריים . אם נרצה לעקוב אחרי הביסוס הפנימי של קישור הדימויים הזה עד לאותה נקודה שבה צריך שכולם יַחְבּרו יחד כדי לרכוש לראשונה את אחדות ההכרה הנחוצה לניסיון אפשרי, נצטרך להתחיל באפרצפציה הטהורה . כל ההסתכלויות הן לא כלום בשבילנו ואינן נוגעות לנו במאומה, אם אי-אפשר להביאן לתודעה — ויהא רישומן בה ישיר או לא ישיר — ורק מתוך כך תיתכן הכרה . אנו מודעים אפריורי לַזהות המקיפה-והנמשכת של העצמי שלנו מבחינת כל הדימויים שיכולים אי פעם להשתייך להכרתנו, וזאת כתנאי הכרחי לאפשרות כל הדימויים בכלל ( שהרי דימויים אלה מציגים בי משהו רק מתוך שהם שייכים לתודעה אחת יחד עם כל האחרים, ולכן צריך שיוכלו להיות קשורים ביניהם לפחות בדבר הזה ) . עיקרון זה תוקפו אפריורי ; ניתן לכנותו בשם העיקרון הטרנסצנדנטאלי של אחדות הריבוי של דימויינו ( ולכן גם של ההסתכלות ) . עתה, [ כאשר דנ...  אל הספר