תת־פרק 2 — על הפונקציה הלוגית של השכל בשיפוטים <9§>

ספר ראשון | האנליטיקה של המושגים 170 האחר . הנשוא מתייחס אפוא למושג הנ"ל בשלמותו בלי יוצא מן הכלל, בדיוק כאילו היה זה מושג כללי בעל היקף, שהנשוא חל על כל תחום משמעותו . לעומת זאת, אם 2 הרי נשווה שיפוט יחידיי עם שיפוט בעל תוקף כללי מבחינת היותם הכרות של גודל, הראשון יתייחס לשני כמו שיחידה מתייחסת לאינסוף, ובכך, כשלעצמו, הוא כבר נבדל ממנו מהותית . לכן, כשאני מעריך שיפוט יחידיי ( judicium singulare ) לא רק לפי תוקפו הפנימי, אלא, כהכרה בכלל, גם לפי הגודל שיש לו בהשוואה לאחרים, הריהו נבדל בהחלט משיפוטים בעלי תוקף כללי ( judicia communia ) וראוי למקום מיוחד משלו במסגרת הלוח השלם של המומנטים של החשיבה בכלל ( גם אם, אמנם, לא במסגרת לוגיקה שהוגבלה לשימוש בשיפוטים בינם לבין עצמם ) . 2 . באותה מידה, בלוגיקה טרנסצנדנטאלית צריך להבחין בין שיפוטים אינסופיים 3 גם אם הלוגיקה הכללית מונה אותם יחד בצדק, ואינה מייחדת לשיפוטים מחייבים, להם איבר מיוחד בחלוקתה . הלוגיקה הכללית מתעלמת מכל תוכן של הנשוא ( גם 4 ורק בודקת אם משייכים אותו לנושא או מנגידים אותם . ואילו כשהוא שלילי ) הלוגיקה הטרנסצנדנטאלית מעיינת ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד