על הזמן 149 חושיותנו, וזאת תמיד רק בכפוף לתנאי החלל והזמן הצמודים במקורם לסובייקט . מה המושאים עשויים להיות כשלעצמם, זאת לא נוכל לדעת לעולם על ידי ההבהרה הגדולה ביותר של תופעותיהם, שהיא הדבר היחיד המסור ליכולתנו . ההשקפה האומרת שכל חושיותנו אינה אלא דימוי מבולבל של הדברים, הכולל בתוכו את מה ששייך להם עצמם, אבל בגיבוב סימני היכר ודימויים חלקיים שאנו 32 היא סילוף של מושג החושיות ושל מושג התופעה, מפרקים שלא מדעת — השקפה זו 33 ההבדל בין דימוי עמום לבין דימוי העושֶה את כל התורה הזו ריקה וחסרת-תועלת . 34 שיש לשכל ברור הוא הבדל לוגי בלבד ואינו נוגע לתוכן . אין ספק שמושג המשפט הפשוט מכיל את כל מה שהעיון הדק והמתוחכם ביותר מפתח מתוך עצמו, אלא שהבריות, בשימושם הרגיל והמעשי, אינם מודעים לריבוי הדימויים הכלול באותה מחשבה . אבל על סמך זה אי-אפשר לומר, שמושג המשפט הרווח הוא חושי וכולל בתוכו תופעה גרידא ; שכן המשפט אינו יכול כלל להופיע, אלא מושגו מונח בשכל, ומציג תכונת יסוד של מעשים השייכת להם כשלעצמם ( המוסריות ) . לעומת זאת, דימוי ההסתכלות של גוף אינו מכיל שום דבר שיכול להיות שייך למושא כשלעצמו, אל...
אל הספר