ביקורת התבונה הטהורה 126 שהקו הקצר ביותר בין שתי נקודות הוא היָשר, הוא משפט סינתטי . שכן המושג שיש לי על הישר אינו כולל שום מושג של גודל, אלא רק של איכות . מושג הקצר ביותר מתוסף לכאן בשלמותו, ולא ניתן להפיק אותו ממושג הקו הישר על ידי ניתוח . כאן נדרשת אפוא עזרת ההסתכלות, שרק באמצעותה תיתכן הסינתזה . נכון שמשפטי יסוד מעטים, שהגיאומטרים מניחים מראש, הם אנליטיים ממש ונשענים על משפט הסתירה . אבל אלה מתפקדים רק כמשפטי זהות לשם הרצף המתודי, ואינם מתפקדים כעקרונות . למשל : a = a , השלם שווה לעצמו ; או : a + b ) > a ( , כלומר, השלם גדול מחלקו . ואפילו משפטים אלה, שתוקפם נובע ממושגים בלבד, רשאים לתפקד במתמטיקה רק מפני שאפשר לגלם אותם בהסתכלות . מה שמרגיל אותנו להאמין שהנשוא של משפטים אפודיקטיים כאלה מונח כבר במושגם, ושעל כן השיפוט הוא אנליטי, היא דו המשמעות של הביטוי . אנחנו חייבים לחשוב נשוא מסוים כשייך למושג נתון, והכרחיות זו דבקה במושג מראש . אולם השאלה איננה, מה אנו חייבים לחשוב כקשור במושג נתון, אלא מה אנו חושבים בו למעשה, ולו באופן עמום ; וכאן מתברר, שהנשוא אמנם צמוד בהכרח לאותו מושג, אבל...
אל הספר