ביקורת התבונה הטהורה 118 הכרה של מושאים, הקרויה ניסיון ? מבחינת הזמן אפוא אין בנו שום הכרה הקודמת לניסיון, אלא כל ההכרות מתחילות בו . ואולם, גם אם כל הכרתנו ראשיתה בניסיון, אין פירוש הדבר שכולה נובעת בשל כך מן הניסיון . ייתכן מאוד שהכרתנו הניסיונית עצמה היא תרכובת של מה שאנו מקבלים באמצעות רשמים ומה שכושר ההכרה העצמי שלנו מספק מתוכו ( כשרשמי החושים רק מדרבנים אותו לכך ) ; וזו תוספת שאיננו [ רגילים ] להבדיל מחומר הגלם היסודי, אלא אם תרגול ממושך הכשיר אותנו להבחין בה ולהבדיל אותה . לכן, יש כאן לפחות שאלה הדורשת עיון מקרוב, ואי-אפשר לפטור אותה בהרף עין, והיא : האם קיימת הכרה כזו, שאינה תלויה בניסיון ואף לא ברשמי החושים ? הכרות מעין אלה מכנים בשם אפריוריות, ומבחינים בינן לבין הכרות אמפיריות, שמקורותיהן מצויים אפוסטריורי, כלומר בניסיון . אולם הביטוי הנ"ל אינו מדויק דיו כדי להלום את מלוא מובנה של השאלה שהצגנו . כי [ גם ] על הכרה שהופקה ממקורות הניסיון נוהגים לומר, שאפשר להשיגה או להשתתף בה אפריורי, אם הפקנו אותה לא מתוך התנסות ישירה אלא מתוך כלל כללי, שאותו עצמו לקחנו בכל זאת בהשאלה מן הניסי...
אל הספר