101 הקדמה למהדורה השנייה היתרון של הלוגיקה, שבגללו הצליחה כל כך, בא לה הודות למגבלה, שבעטיה הלוגיקה רשאית, ובעצם חייבת, להפשיט מכל מושאי ההכרה ומן ההבדלים שביניהם . בלוגיקה, אם כן, השכל עוסק בעצמו ובצורתו בלבד, ולא בשום דבר נוסף . טבעי הדבר, שלתבונה יקשה הרבה יותר לפלס לה דרך בטוחה של מדע כאשר מוטל עליה לעסוק לא רק בעצמה, אלא גם במושאים ; לכן הלוגיקה כלימוד-מכין ( פּרוֹפּדאוּטיקה ) היא אך ורק הפרוזדור של המדעים . כשעוסקים בהכרות צריך כמובן להניח לוגיקה לשם שיפוטן ; אבל את עצם רכישת ההכרות הללו עלינו לבקש במדעים הנושאים את השם "מדע" באופן מובהק ואובייקטיבי . במידה שיש במדעים הללו תבונה, חייב להיות בהם משהו שמכירים אפריורי . ההכרה המצויה במדע עשויה להתייחס למושאה בשני אופנים : או שההכרה רק קובעת את המושא ואת מושגו ( הצריך להיות נתון בדרך אחרת ) , או שההכרה גם עושה את המושא לממשי . הראשונה היא הכרת-תבונה עיונית, והשנייה — מעשית . בשתיהן צריך שהחלק הטהור, שבו התבונה קובעת את מושאה באופן אפריורי לגמרי ( אם חלק זה מכיל מעט או הרבה ) , יוצג ויבורר תחילה בנפרד, ושלא יתערבב עם החלק הנובע ממקורות א...
אל הספר