221 אנרי ברגסון ובעיית חופש הרצון כך ולא אחרת" ; וכאמור, אף אם עולה השאלה "מדוע עשה כך ( ולא אחרת ) ? ", תשובה סיבתית מספיקה ( "מכיוון שפעל מתוך רמת אישיות כזאת וכזאת" ) . לכן בעיית האקראיות אינה עולה . אפשר עדיין להתנגד ולטעון כך : "אתה טענת שלאינדטרמיניזם הברגסוני שני פנים . האחד, אי – היקבעות רמת האישיות שממנה נובעת הפעולה, והשני הוא החידוש שמוסיפה הפעולה על המציאות, כך שכל פעולה - וככל שתהיה חופשית יותר - מוסיפה דבר – מה חדש למציאות שלא התקיים בתנאים הקודמים לפעולה . אף אם הראית שהפן הראשון אינו מוליך לכשל האקראיות, האין הנחת החידוש מובילה אליו בהכרח ; מכיוון שיכול החידוש להיות כזה או אחר, יכולה הפעולה להיות x או y ? " . כאן ראוי לשים לב לתוצר מעניין - פרדוקסלי לכאורה אך לא בפועל - של תיאוריית החופש הברגסונית . שהרי גם אם מקבלים - וזו, למעשה, נגזרת של הנחת היסוד הברגסונית - שחידוש ממשי אינו מערב דטרמינציה סיבתית מוחלטת, אזי ככל שפעולה היא חופשית יותר הריהי אקראית פחות, וזאת למרות היותה מכניסה יותר חידוש לעולם ( או למציאות ) . הכיצד ? ובכן, בהתאם לעקרון הקוהרנטיות, ככל שפעולה חופשית...
אל הספר