164 רז שפייזר כלומר אין הוא ניתן באופן מלא לתיאור והבנה לשוניים – מושגיים . מובן שאין פירוש הדבר, מבחינת ברגסון, שעלינו פשוט לשתוק ביחס אליו . הרי ברגסון מעולם לא התכחש להיותנו גם יצורים שכליים, אשר חושבים בעזרת מושגים ומתקשרים באמצעות שפה, ואף טען שדווקא בגלל דומיננטיות השכל באדם עולות הבעיות הפילוסופיות הגדולות, כגון בעיית חופש הרצון . אבל אנשים חיים ופועלים בממשות . יש להם מגע ישיר, גם אם נשכח ומודחק, אִתה . אם כן, עלינו לשוב למגע זה, לשוב ולאחוז במציאות ולהבין את הזמן והחופש באמצעות האינטואיציה ; והדרך חזרה לאינטואיציה עוברת - בשל היותנו היצורים שאנחנו - במשעולים הלשוניים והמושגיים שתפקידם להפנות את תשומת לבנו ממה שנשכח או הוסט מאתנו . האם רק להפנות את תשומת הלב ? רק לשוב ולאחוז באינטואיציה ? בפרק הראשון חלקתי על צ'אפק שטוען שאין גבול לגמישות השכל האנושי והוא מסוגל, לפחות עקרונית, לסגל לעצמו תפיסה אחרת - מעין שינוי פרדיגמה - שתוביל להכרה מלאה של המציאות . אף על פי שאני ממשיך ומחזיק בעמדה שלפיה עבודת השכל היא חללית במהותה, וכן גם צורת השפה - הייתי אומר כל שפה באשר היא - ועמדה זו נרא...
אל הספר