132 דפנה גולן השיחה הפכה לקשה, וככל שמבול השאלות שהופנו אל מנאל גבר, הסטודנטיות הפלסטיניות נחלצו לעזרתה . ראדה אמרה : "אני מרגישה אי-ודאות אם אני צריכה להיות פה או בצעדה, בהפגנה . איני יודעת עד כמה אני יכולה לעמוד ולספר על זה . קשה לי מאוד . זה מאיים ומפחיד . אני מפחדת היום" . כששאלו אותי בכעס, הסטודנטים היהודים-ישראלים, מדוע אני מרשה לספר סיפורים ולא עובדות, ניסיתי להבין מדוע קשה להם לשמוע סיפורים ומדוע הם מתעקשים על מספרים ? טליה ניסתה להסביר לחבריה היהודים : "אחרי שלא נוגעים במשהו שישים ושלוש שנים, קשה לפתוח אותו . מתחילים באישי . מה התכלית ? התכלית היא לשמוע את הצד האישי, כדי שיום אחד אולי נוכל לדבר על הפוליטי" . בימים שלאחר אותו שיעור שוחחתי עם סטודנטיות כאובות, ישראליות ופלסטיניות . כולן אמרו שזאת הייתה הפעם הראשונה שיכלו לדבר על הנושא אלו עם אלו . אולם, הופתעתי כאשר במפגש הבא ביקשה לאה להתנצל בפני מנאל . לאה, סטודנטית חרדית שמתגוררת בהתנחלות, התנדבה במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית וסיפרה ש"מה שעשיתי למנאל דמה לכל מה שאני מבקשת שלא ייעשה למטופלות שלי" . היא התנצלה : "חיטטתי וחיטט...
אל הספר