שתיקה וידע בנצרות הלטינית בימי הביניים

שתיקות 56 מסדר הדרשנים הדומיניקני מציג את הקדוש המעונה שלו כקדוש שותק ובכך קושר בין הקדושה והשתיקה . כיצד משתלבת זיקה זו שבין הקדושה לשתיקה עם הפרקטיקה היומיומית הדומיניקנית שנשענה על דיבור והטפה מילולית ? האם הקדוש האוחז בספר בידו השנייה מרמז שהידע המצוי בספר הסגור הוא ידע סודי שאין להעבירו לאחרים ? או שמא הוא מרמז על סיפור חייו של האיש ששימש מודל לאדיקות, דבקות וסבלנות עילאית נוכח סבל וכאב ? ואולי בכלל יש לתנועת האצבע על השפתיים בחוגים נזיריים בימי הביניים משמעות שונה או אף הפוכה מזו שאנו נוטים לייחס לה היום ? תהא פרשנות הציור אשר תהא, אך ברור שהשתיקה לא הייתה זרה גם לאלה שחרטו על דגלם את נס ההטפה . זו עולה בקנה אחד עם מסורת ארוכה של הערצת השתיקה האופפת את הנצרות למן המאות הראשונות לקיומה כדת ) 6 / 1995 Miquel 1990 ; von Moos ( . 1 . שתיקה ונזירות המדבר במעבר מהעולם העתיק אל מציאות נוצרית חדשה התגבשה השתיקה במהלך המאות ה – 3 וה – 4 כפרקטיקה נזירית וכמוסד התנהגותי ראשון במעלה . אנו מוצאים אזכורים על אודות השתיקה הסגפנית שביטויים רבים לה מצויים בכתביהם של "אבות המדבר" ) אותם נזירים, מת...  אל הספר