אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 226 הגעתי לכאן הייתה חוויה של שתיקה ובדידות, שאם בשעות הראשונות יכלה ליצור קצת חרדה, למחרת אתה כבר יכול לנוח וליהנות מהדברים שאתה יכול לראות רק אם אתה עוצר . הגעתי בערך ב ‑ 30 : 15 אחר הצהריים, אחרי שעתיים וחצי של נסיעה מהבית . עדיין הרגשתי את עצמי עצבני, ללא מנוחה, עדיין בסגנון המואץ של חיי . פתחתי את המחשב הנייד כדי להתחיל את הכתיבה שתכננתי לסוף השבוע הארוך הזה, אבל המילים לא הגיעו . לא התייאשתי ולא הרגשתי מתוסכל, אלא פשוט הבאתי את עצמי אל המיטה ושקעתי בשינה עמוקה, דבר שמעולם לא הרשיתי לעצמי לעשות בחיי הרגילים . התובנה הראשונה שלי הגיעה כאשר תמונות ילדותי הופיעו באופן בלתי צפוי ; תמונות שבהן מאיצים בנו לקום מוקדם לבית הספר, קולות שדוחפים אותנו לעשות את שיעורי הבית היומיים שלנו, לעשות טוב יותר, לא משנה מה, גם אם זה רק היה התעמלות . "טוב" לא היה מספיק, תמיד אתה יכול לעשות טוב יותר, היה המסר . החיים העתידיים שלי כבר היו מתוכנתים, נועדתי להרגיש אשם ולהתבייש בכך ש"לא עשיתי כלום" . כבן של מהגרים בברזיל הייתי אמור לשרוד בחברה החדשה, והדרך הטובה ביותר, לה...
אל הספר