אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 212 משתלטת ואנו סיכמנו על "שיחות", כדי לברר את הרקע לחרדות שהחלו להטרידו . במהלך הפגישות שלנו, הוא סיפר על היותו בן מסור מאוד להוריו . כמתמחה בפנימית, ד"ר ברוך היה כוכב עולה . להוריו זה היה סימן ברור להמשיך להאמין בו ולנטוע ציפיות גבוהות להצלחתו בעתיד - דבר שהזין את הציפיות הגבוהות שלו מעצמו . שגרת העבודה בבית החולים לוותה בעומס רגשי רב . "אני יודע לתת תשומת לב רבה למטופליי . . . גם להיבטים הרגשיים שלהם, לא רק הגופניים", הדגיש בפניי . חיוך ותודה שקיבל ממטופלים חיזקו את נטייתו הטבעית לחפש גם את הקשר הבין ‑ אישי, זה שמעבר לצד הגופני . בחולה קשיש הוא ראה לעיתים את דמות אביו ובקשישה את דמות אימו . לעיתים הוא חשב שתחום הרפואה הפנימית אולי אינו מתאים לו, ושאולי ימצא את עצמו מסופק ושלם יותר בתחום שבו יש דגש על הקשר הבין ‑ אישי . הוא ביקש שאמליץ לו על חומר מקצועי בנושא ההבנה המערכתית ‑ חברתית ‑ תרבותית שנקראת הגישה הביו ‑ פסיכו ‑ סוציאלית . בשיחות בינינו חיברנו תובנות על הקשר בין הרקע התרבותי, החינוך בבית והציפיות של ההורים לבין חרדות הביצוע והחרדה מהצלחה ....
אל הספר