אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 198 מקפידה לעסוק . עד לא מזמן שיחקה כדורסל וכעת היא מאמנת בחצי משרה קבוצת נערות בליגת חובבים . את כל זה למדתי ממיטל בשלושת המפגשים הראשונים שלנו . במפגש הרביעי השיחה נפתחה בכך שמיטל דיברה על עבודתה המלחיצה ועל ניסיונותיה בזמן האחרון להקפיד להתקשר בזמן קבוע ממקום העבודה לגננות בגן של בתה . לדבריה זה מקל עליה ומרגיע קצת את רמת הדחק . בעוד אנו מתמקדים בנושא, עברה בראשי מחשבה על מה שסיפרה במפגש הקודם - על איך הוריה עוזרים לה עם הילדה . ציינתי זאת בפניה, אך היא עצרה אותי בטרם סיימתי את המשפט ואמרה, "אין לי הורים, הם מתו כשהייתי נערה" . ליבי החסיר פעימה . הייתי מבולבל, אך מיד התעשתי והבחנתי בטעותי . ערבבתי אותה עם שלומית, אישה צעירה אחרת שראיתי בטיפול שבוע קודם לכן . היא הייתה בגיל של מיטל והתמחתה בחינוך גופני . שלומית ומיטל הן בגיל דומה, שתיהן אימהות צעירות, שתיהן מעורבות בעשייה ספורטיבית ושתיהן נשים נאות ומושכות, ובהבזק של רגע נזכרתי במקרה טיפולי אחר . זה היה מטופל בן ארבעים וחמש, חולה סרטן שבמשך הרבה זמן לא אובחן על ידי רופא המשפחה שלו . כאשר שיקפתי לו...
אל הספר