אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 160 כך שלא בחרתי בהתמחות זו, ומאידך גיסא שתקתי בעצב כשחשבתי על כך שלאחרונה אירעו כמה מקרים של התאבדות רופאים . נראה שעל רקע זה השחיקה, תחושת ה ‑ burn ‑ out המדומה לדלק שאזל במנועי מטוס והרגישות לנושא הטרגי במחלקות גוברות לאחרונה . אך הזמן אץ והלחץ לא הותיר לי זמן מחשבה . לא כאן, לא עכשיו . הזכרתי לעצמי שנקראתי לכאן לטפל בחולים לא בצוות . מה שכן חשבתי עליו, כמו גם בכל מפגש עם מטופל או מטופלת שאליהם נקראתי לייעוץ במחלקות ובחדר המיון של בית החולים, היה התיעוד הממוחשב שבאחריותי למלא . הכול צריך להיות מתועד ב"קמיליון", התיק הרפואי הממוחשב . את זאת מדגישים השכם והערב בפני הרופאים והצוות . את המשפט "לא תיעדת - לא עשית" משננים בפנינו בשגרת המחלקות בבית החולים ובמרפאות, ואני חשבתי לעצמי, הרי מילים ורגשות הם כלי העבודה שלי, באמצעותם אני חושב, מאבחן ומטפל . איך מתעדים שתיקות שזעקת כאב נפשי ממלאת אותן ? איך מסבירים רגש שעלה בי כאיש מקצוע ומתעדים אותו בתוכנה יבשה שמבקשת לדבוק בעובדות חד ‑ משמעיות ואובייקטיביות, שמא אולי יזדקקו להן ביום מן הימים כראיה משפטית ? עד...
אל הספר