אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 138 השאלה בקבוצת הפתיחה, "עם אילו רגשות הגעתם היום לכנס ? " . וכמו בפעמים אחרות, המענה והשיתוף מביאים את הרצון למצוא שפה משותפת עם עמיתים ביחס לדילמות מקצועיות ; את הרצון לשתף בדילמות ובשחיקה, למצוא הד לתחושות סבוכות או סתם להימצא בחברותא של עמיתים למקצוע שמבינים לליבנו ודוברים את שפתנו, כי אנחנו הרי באים מאותו מקום ומאותה מערכת רפואית מוכרת . שאלתי את עצמי - האם תחושות אלו יימשכו גם בקבוצה שאליה אני משובץ ? לקבוצה ישנם כללים משלה ומנחים שאמונים לשמור על כללים אלה . האם תחושות החופש והבית יישמרו למרות זאת ? ואז התגנבה לה תחושת אי ‑ נחת, או אולי חרדה . בהגיעי לחדר שיועד לקבוצה שבה אני השתתפתי, פגשתי לשמחתי קולגה שלי, עובד סוציאלי שעבד איתי בעבר במחלקה . הוא ביקש לשתף את הקבוצה בדילמה, בקושי בשיקום של מטופל עם הפרעת אישיות ומצב משפחתי מורכב . לדבריו, המטופל מגלה חשדנות כלפי מערכת השיקום, שבעבר לא נתנה מענה מלא לצרכיו, ובכך הוא מחבל בתהליך סל השיקום . "למרות זאת", הדגיש העובד הסוציאלי בהצגתו, "אני נחוש להתמיד בתהליך השיקום ולהוסיף טיפול משפחתי כדי לקדם...
אל הספר