אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 130 איתם עברתי לילות וימים, מול המוות והכאבים, מנחם את הסובלים, מקשיב לבודדים . בדרכי למרפאה, אני עובר ליד השדות . בכל עונה ריחות מתחלפים, וגם אצלי הזיכרונות . אני מכיר כל אבן בדרכי, מתי פורחים הנרקיסים, מתי קמים פסלים חדשים . ריחות הדשאים הקצוצים מעוררים בי את כל החושים לקראת קבלת הפנים של הילדים ושאר החולים . בדרכי למרפאה, אני עובר בכל מעגל החיים, מחדר לידה ועד לבית העלמין . אני מכיר כל זקן וטף, מתי להחזיק בידיים, מתי לבדוק אוזניים, מתי לרוץ עם האופניים לביקור הבית . אהבתי מוחזרת כפליים, אם ביין ביתי או במבט עיניים, ופתאום חושך, כבר מאוחר, גם בבית ממתינים לרופא הכפר . שניים נכנסים לחדר הטיפול . . . 131 כתבתי את השיר הזה בשנת ,1992 אחרי שקראתי את הספר "בינת השכוי" של אביגדור דגן, שהרשים אותי מאוד אז והיה לי להשראה . הייתי אז מתמחה ברפואת המשפחה ורופא כפר . השיר הזה, עלה בזיכרוני אחרי שקראתי את סיפוריהם האופטימיים של חבריי לעט . חשבתי לעצמי שזה בהחלט שיר אופטימי כשקראתי אותו שוב . במרחק של זמן וחוויות לא יכולתי שלא להודות שהנימה שבו קשורה באופיי האו...
אל הספר