אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 126 ומצאתי את עצמי מרותק למשמע סיפור חייה . "אי, אי . . . זה היה מזמן כשבאתי לארץ . הגעתי מתימן עם ההורים שלי, הייתי בת שלוש שנים . זה היה עוד לפני קום המדינה . אי, אי - ארץ ישראל של פעם . . . " . התקופה הראשונה בארץ לא הייתה קלה עבורה ועבור המשפחה בת שש הנפשות, אך המשפחה התמודדה עם הקשיים, בעיקר בזכות אביה, ניסים, שהיה חזן בבית הכנסת . "איש עם המון חן . מבורך, מבורך היה . אהב צחוק ותמיד שר ושמח . אימא עליה השלום הייתה קשורה אליו מאוד, כיבדה אותו ופרגנה לו והאווירה אצלנו בבית הייתה לבבית ושמחה מאוד, אפילו שלא היה כסף" . זוהרה סיימה עשר שנות לימוד בבית הספר והתחילה לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה . כאשר העזתי לשאול אותה אם היא איננה מצטערת על כך שלא הייתה לה הזדמנות ללמוד עוד שנתיים, היא ענתה : "למה ? בבית הספר עשו עליי חרם חצי שנה . נכון, הייתי קצת עצובה אך נשבעתי לעצמי שהכול יסתדר . המצאתי משפט שעזר לי כל החיים : 'הכול טוב עכשיו ומחר יהיה עוד יותר טוב'" . הרגשתי לא נוח וחשבתי : אפשר להיות אופטימי, אבל לא צריך להגזים . מותר להרגיש את הכאב של האכזבה . ...
אל הספר