אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 88 ממנו לראות את ילדיהם . כך במקרה של אהוד . ילדיו דחו אותו וניתקו כל קשר איתו . לא דיבור, לא מענה על מסרונים, לא הסדר ראייה, לא מפגש מכל סוג שהוא . הפסיכותרפיה התמקדה בתמיכה בו ובשיקום האגו הפגוע שלו . הוא הרגיש לא נוח ביחס לכל אישה, אם כי היה לו קשר סוער קצר עם אישה נשואה . קשר זה התפוצץ בגלל חוסר האמון שלו בנשים והחשש להיפגע מהן שוב . בטיפול עבדנו על רגשות הניכור, הכעס והנטישה . אהוד הרגיש מנותק לא רק מילדיו שסירבו להתראות עימו, אלא גם מעצמו . "איזה ילדים ? הם מתים בשבילי", אמר פעם בפגישה . הרגשתי חמלה רבה כלפיו והזכרתי לעצמי, יש לך את העמדות שלך ; חשוב לא לערבב אותן עם הכאב ועם נסיבות החיים של אהוד . עם השנים חלף הדיכאון של אהוד ואני הרגשתי הקלה . תפקודו כמנכ"ל חברת בנייה גדולה הוטב והיו תקופות במערכת היחסים הטיפולית שלנו שבהן לקח הפסקה מהטיפול . בשלב מסוים לקח פסק זמן נוסף מהטיפול מפני שהרגשתו הייתה טובה יותר, לדבריו . יום אחד קיבלתי ממנו מסרון שבו ביקש ממני שם של מטפל אחר . הוא כתב שאיבד את כל האמון שנתן בי מכיוון שלא הייתי בקשר איתו בתקופה הא...
אל הספר