אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 64 נמנעת שהרוב כבר מאחורינו . מצאנו את עצמנו מדברים על ספקות, על מה הספקנו ומה החמצנו, על הגוף המשתנה ולא פעם בוגד בנו, על חששות ועל תקוות . דיברנו אל תוך הלילה, וכשנפרדנו נותרנו כולנו מוצפים ברגשות ובתחושה של אינטימיות . אותו לילה, כשקורי שינה מתחילים להכביד על עפעפיי, חלפה לה מחשבה על כך שהנושא שבו דובר בארוחת הערב, עולה מדי פעם בפעם בטיפול . נזכרתי במטופלת שלי - מירית בת השישים וחמש . מירית, אלמנה, אם לשלושה ילדים בוגרים, אישה מתולתלת ונאה, מבטה כחול וחודר ולבושה תמיד מוקפד . היא הגיעה אליי לטיפול בגלל הקשיים שהיו לה עם יואב, בעלה ז"ל, שסבל מ ALS‑ - מחלת ניוון שרירים . היא תיארה את מצבו ואת סבלם נוכח המחלה חשוכת המרפא שהחלה לפגוע בתאי העצב וגרמה לעוויתות חסרות שליטה . היא תיארה את ה"קפיצות" בשרירי הידיים והרגליים שלו . מירית הייתה בחרדה קשה, ובפיה הייתה גם בקשה . "אני מבקשת שגם יואב יגיע לשיחות שלנו", אמרה ונענתה בהסכמה . בטיפול הזוגי עלו מאפייני יחסיהם הזוגיים וחששות מן העתיד ומהפרידה, לכשתגיע . אני זוכר היטב את היום שבו ביקש יואב לצרף את ילדיהם...
אל הספר