פתח דבר

אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 8 "משכיחות" את העובדה שהרופא הוא אינדיבידואל ממש כמו כל אחד אחר . התדמית המקצועית, כפי שאנשים שונים מגדירים אותה, היא סובייקטיבית, אחרי הכול . אדם יגדיר רופא או פסיכולוג על פי תפיסתו וחוויותיו האישיות, ומי לא נפגש בחייו עם רופא המשפחה ? רבים גם נעזרים בפסיכולוג ו / או פסיכיאטר, והמשותף לכולם הוא העובדה שכאשר אנו במצוקה בריאותית, פיזית ונפשית, אנו רואים באיש המקצוע מומחה . אנו מצפים שיפתור עבורנו את הקושי או את הבעיה בשמם הגענו אליו . בנקודה שבה אנו מודאגים ואף מפוחדים, איננו חושבים על האדם שמאחורי החלוק והסטטוסקופ . זה אך טבעי שלא פעם אנו מנוהלים באופן לא ‑ מודע על ידי פנטזיה שהרופא והפסיכולוג הם "כול ‑ יכולים ויודעי ‑ כול" . זה עוזר לנו להרגיע פחד וחרדה . אנו הרי רוצים לדעת ולהרגיש שאנו יכולים לבטוח בכוונותיו המקצועיות הטובות כדי שנתמסר, נקבל ונשתף פעולה עם החלטותיו על דרך הטיפול בנו . ולעיתים ההפך הוא הנכון . הפחד הופך אותנו לחשדנים, לא בוטחים ומשליכים על הרופא ועל הפסיכולוג את ייצוגי פחדינו . עוד באותו הערב הגיע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלי סיפור ...  אל הספר
רסלינג