284 ערן רולניק ולהעדפה של עיקרון העונג על פני עיקרון המציאות . את האנשים שדוגלים בהשקפת עולם הוא דימה בלגלוג ל"נווד המזמר בחושך ומתכחש לפחדנותו" . הוא לא מותיר מקום לספק בכך שזיהוי של הפסיכואנליזה עם השקפת עולם שאינה השקפת העולם המדעית הוא בלתי נסבל מבחינתו . את עמדתו של פרויד מקובל להבין בהקשר לשאיפתו להרחיק את הפסיכואנליזה מהפילוסופיה ולעגן אותה במדעי הטבע . גם את הפילוסופים הוא ביקר על שאינם מסוגלים להלך בעולם בלי ״מדריך תיירים״ שיספק להם מידע . אנליטיקאים, לדעתו, אמורים להיות נטולי פניות ומשוחררים מדעות קדומות . עליהם להיות חשדנים כלפי אידיאולוגיות, והשקפת העולם היחידה שעליהם לאמץ היא השקפת עולם מדעית שמקבלת את מגבלות הידיעה, חותרת לגילוי האמת באמצעים אמפיריים ונמנעת מלפנות לאינטואיציה, להתגלות או להשגחה עליונה כלשהי . עיקר חששו של פרויד היה פוליטיזציה של הפסיכואנליזה לנוכח פרשנות אידיאולוגית שניתנה, בעיקר בחוגים סוציאליסטים, לתיאוריית המיניות הילדית שלו ולתסביך האדיפאלי . בשנות ה- 20 פרויד כבר התנגד בגלוי לפרסום מאמריו של וילהלם רייך, שקשרו בין קפיטליזם להתגברות של דחף המוות, ובשנ...
אל הספר