106 ערן רולניק ונתקלת בפרנואיד סמוי, אשר רק עם הבריאו מהנוירוזה נסללה אצלו הדרך לפריצתה של המחלה הקשה . כל אחד מאיתנו פוגש מדי פעם מקרה כזה ואין דרך להימנע מכך ( בתוך : רולניק, זיגמונד פרויד – מכתבים , עמ׳ 181 ) . פרויד הכיר את אדוארדו וייס כשזה עוד היה סטודנט לרפואה, ולימים הוא יהיה ראשון הפסיכואנליטיקאים באיטליה . פער הגילאים ביניהם היה גדול ופרויד טיפח את הבחור הצעיר והדריך אותו בכתב על מטופלים רבים . וייס כנראה סיפר למטופל בגאווה על כך שהוא ״מתייעץ עליו עם פרויד״, והמטופל כבר הסיק מכך שפרויד התייחס ל״מקרה שלו״ ב"האני והסתמי", ומשם העניינים הלכו והסתבכו . בשורות ספורות פרויד מכסה שטח רחב של נושאים שקשורים לאבחנה, להדרכה, להצגת מקרים ולסיומי טיפול . במשך שנים רבות היה מקובל להבחין בין שני זרמים מרכזיים במחשבה הפסיכואנליטית : מן הצד האחד, אלה שהעמידו במרכז את המטא-פסיכולוגיה ואת התיאוריה, וראו בפסיכואנליזה מדע שחותר לגילוי אמיתות אוניברסליות . ומן הצד השני, אלה שהדגישו את התיאוריה הקלינית, את המעשה האנליטי ואת ההיבטים הפרשניים האונטולוגיים שבו . ב- 1923 התפרסם חיבור חשוב של פרנצי ואוט...
אל הספר