על שיגעון, גאונות ומקומם של סיפורים בכתיבה רפואית ספרדית בעת החדשה המוקדמת

134 אור חסון הרפואיים בני הזמן . אלא שבעוד שהקריאות של טקסטים ספרותיים והמערכות הפרשניות המוחלות עליהם הלכו והתגוונו במרוצת השנים, הכתיבה הרפואית על שיגעון — לפחות בהקשר הספרדי של ראשית העת החדשה — עדיין נתפשת בעיקר כאוסף של רעיונות, תיאוריות ומושגים שיש לדלות מתוך בליל של קונוונציות רטוריות, דיגרסיות ומחוות סגנוניות האופייניות לתקופה ואשר חשיבותן להבנת תפישת השיגעון שולית או לכל הפחות אנקדוטלית . במאמר זה אבקש להראות את הערך בקריאה "ספרותית" של טקסטים רפואיים, ובהתבוננות לא רק בטיעון המדעי המובא בטקסט נתון, אלא גם במערכת היחסים שהוא מכונן עם קוראיו באמצעים נרטיביים ורטוריים שונים . באופן קונקרטי, אבקש להתחקות אחר ויכוח בין שלושה רופאים ספרדים שדנו ברבע האחרון של המאה השש – עשרה בקשר בין שיגעון לבין ingenio , דיון הנוגע, בין השאר, בגבולות הדיסציפלינה הרפואית ויחסה לתפישות דמונולוגיות ומטפיזיות, ביחס הנכון בין סמכותם של כתבי הקדמונים לבין המציאות כפי שזו נחווית על ידי הקוראים בני הזמן, ובמקומם של סיפורים בכתיבה מדעית . 'בחינת הבינות' בשנת 1575 ראה אור בבית דפוס מקומי בעיר בָּאֵסָה ( Baez...  אל הספר