פרק שני שנות ה-30 עד ה-50: גל שני של סופרות ילדים

סופרות כותבות לילדים 137 כתיבה ילדותית לבין זו של הסופר הבוגר מבטאת הצטנעות, אך למעשה היא מציגה את יתרונו כמספר מהימן, משום שהכתיבה הגבוהה של הסופר המבוגר מוצגת כנגועה במליצות ובגוזמאות, וממילא ככתיבה שאינה מייצגת את המציאות לאשורה : לו הייתי סופר כמו דודי, ודאי הייתי מתאר את הלילה הזה כך : היה זה ליל – אימים והרוח מרטה מן העצים את אחרוני העלים ] . . . [ מרטה באכזריות ובכעס . ובעולם סביב שרר שר היגון והעצב ] . . . [ כך היה ודאי דודי כותב בספרו ] . . . [ אך אני, כמובן אומר לכם אחרת : זה היה ליל – סערה איום, זה הכל ) עמ' 97 ( . לעומת הכתיבה הגבוהה והבלתי מהימנה של הדוד, כתיבתו העניינית והמעורבת של המספר – העד מקבלת מעמד ותוקף של אותנטיות : המשוררים של האנשים הגדולים כותבים תמיד על "כנרת שלוה ושקטה, אשר מימיה זכים וטהורים" . היתי שולח אותם המשוררים להפליג באותו הלילה בסירתנו . בטוח אני, כי לא היו כותבים יותר כך ) עמ' 100 ( ; ולו הייתי מספר לכם כי נכנסנו בעוז ובאומץ – לב, הרי הייתי משקר לכם כהוגן, ואני אין דרכי בכך . . . אומר את כל האמת : פחדתי כהוגן ) עמ' 68 ( . גישתו ה"אותנטית" של המספר ...  אל הספר
רסלינג