197 נחום גוטמן פינת ביאליק "השביל המתפתל הוא הכביש לאוטובוסים . הבית למעלה, שליד שלושת העצים הוא ביתו של מורה הדרך שלי . שימו לב לשתי 232 כדי לקרוא את הארובות משמאל . אלו אינן ארובות של אנייה" . הכתוב יש לסובב את הדף . המספר מערער על הנראה ועל הסימנים - הכתב והדימוי מלווים זה את זה ויש להם מעמד שווה ( תמונה 71 ) . תמונה 71 בדרך לאפריקה נבחן המושג "קו המשווה" . כאשר עוברים את הקו נזכר גוטמן המספר בעצמו כילד ומדמיין את קו המשווה כקו שמוחזק על ידי שני לווייתנים . הכתוב מצויר כגל ועל השמש כתוב "השמש" - כאילו אין די באיור הפשוט והסכמטי כדי לבטא את הדבר - אין זה "ברור כשמש" . את האיור מלווה כתב יד בצורה של גל . קו המשווה אינו רק מקום אלא מילה ומושג . בפרספקטיבה של זמן הוא כותב : "אני אוהב מאד את קו המשווה, את המילה, המושג והמקום . אולי משום שאהבתי את מאור עיניו ותנועות שפתיו של המורה אורובוך 233 ז"ל, כשהשמיע באוזנינו בראשונה את המילה הזאת" . 232 . שם . 233 . עיר קטנה , עמ' 38 . 198 יעל דורון המספר נמצא בדו-שיח עם ארץ ישראל - האי שהשאיר מאחור . כאשר הוא מצליח לתפוס את הפיל הלבן הוא שואל את עצ...
אל הספר