אמנות ישראלית חדשה – גלריה ׳אחד העם 90׳ בדיזנגוף סנטר, מניפסט התערוכה

20 אזהרת מסע ולתחום אותן . הסכימה השתלטנית שנקבעה עוד בראשית המודרניזם המקומי, הפכה לתפיסת עולם ולדרך חיים . הסגנונות החיצוניים, שנקלטו בארץ מכלי שני, פורשו כאן לחומרה והפכו לפרות קדושות . נתגבשה קבוצה שביקשה לשלוט, לעצב ולקבוע את פני המציאות האמנותית . נבנתה מערכת חינוכית שביקשה להשפיע על דור ההמשך ולקבוע את דרכו . מציאות זו מיסדה תלם קבוע ובלעדי להתפתחות האמן משלב הלימודים לשלב ההכרה בו כאמן בקונטקסט של האמנות העכשווית . התהווה מסלול שקירב את האמן אל מורים, אמנים בוגרים, בעלי השפעה בגלריות, במוזיאונים ובביקורת . נוצר מוקד כוח שהתיימר לקבוע מהי אמנות נכונה ומי הם האמנים הטובים . את התפיסות האמנותיות שאימץ מוקד הכוח הזה אפיינו שני מרכיבים : האחד – ניסיון לפענח את הקוד הבינלאומי, שהתבטא במעבר הישראלי לציור מופשט בשנות ה - 50 ובתרגום המקומי של תפיסות מינימליסטיות, ניאו - דאדאיסטיות ומושגיות בשנות ה - 60 וה - ,70 והשני – שאיפה לקבוע מראש את כיוון ההתפתחות האמנותי הרצוי . אמנים שרצו להיחשב למעודכנים ולראויים, נאלצו להתאים את עמדותיהם ואת עבודותיהם לדרישות הממסדיות . נוצרה תלות של אמנים צעי...  אל הספר
הוצאת גמא