220 | אל הבית - בדרכים בעקבות ספרים | רוחמה אלבג שהאיצו בי לצאת למקום שהיה עבורי ידוע משכבר, לכאורה . ידעתי שאין סיכוי, ולו קלוש ביותר, למצוא את הבית שממילא נעזב זמן רב לפני שנכתב המכתב הנזכר, וכי כבר בשנות הארבעים לא היה מתאים למגורים . תוכנו של המכתב היה מעין בבואה לאחד הסיפורים היפים ביותר שנחקק בתודעתי, ולא רק בשל תיאורי הטבע העזים, אלא בעיקר בשל האווירה המלנכולית האופפת אותו . בסיפור "בבית עניים" מיטיב שטיינברג לתאר חורף עוין המתנכל למשפחה אביונה — "היה חורף לבן . מעצי-האלונים, אשר קנתה אמא ביום-השוק, לא נשאר אף קיסם אחד, ובביתנו קיננה צינה טחובה ומשעממת . ובחוץ היו ימי-קור שוקטים ועצורי-רוח, בפאת הרקיע הייתה תלויה שמש רחוקה וקרה [ . . . ] ובביתנו התגלם אז הקור סביב החלונות בפסי-כפור לבנים, שדמו לרצועות שלג מלוכלך והיו משרים בבית מרה שחורה . נדמה היה, 4 כי אויב בלתי-נראה חודר אלינו דרך החרכים״ . יעקב שטיינברג ( 1887 — 1947 ) נולד וגדל בבְּיֶלְאיָה צֶרְקוֹב למשפחה דלת אמצעים, בנו של שו"ב ( שוחט ובודק ) . במונוגרפיה המקיפה שכתב עליו ישראל כהן הוא ציין כי למרות היכרותם הקרובה הוא נתק...
אל הספר