פרק 4: "שירה במרחב שדות" טֶלֶנֶשְׁטִי, עיירת הולדתם של הסופר שׂמחה בן־ציון ובנו הצייר והסופר נחום גוטמן

100 | אל הבית - בדרכים בעקבות ספרים | רוחמה אלבג ואין כל סימן בין מרחבי השדות האינסופיים ליישוב כלשהו . וכך מתאר ש׳ בן-ציון 2 המשתוקק להימלט מן ה"חדר" הדחוס באותה נובלה את דיוקנו העצמי כתלוש, אל השדה הרחב : "משתטח אני על העשב ומסתכל למעלה — הרקיע כקערת זכוכית כחולה ירקרקת מכסה על כול, על המגרש ועל רכסי ההרים ועל בתי 3 העיר הקטנים [ . . . ] והרי אני לעצמי אני [ . . . ] ברייה קטנה תחת כיפת השמיים" . הנה נפרש לנגד עינינו הנוף שפלט אותו ורבים שכמותו, מרחבים פתוחים למלוא רוחב העין ובתים אין ! במהלך הנסיעה אף התחוור לי המהלך הזה של נטישת העיירה הזעירה אי-שם בבסרביה, מבודדת למדי, מוקפת שדות וכרמים . מתבררת לי המשיכה לטובת אודסה, ובהמשך לנווה צדק . אני מבקשת לחזור אל נקודת המוצא, ערש הולדתם של האב והבן — שמחה בן-ציון ובנו נחום — ולהתמקד בזיכרונותיו של האב תחילה . ימי ילדותו, נערותו ובחרותו של בן-ציון חלפו עליו בטלנשטי בחיק משפחתו "מרובת האוכלוסין" כלשונו . מחלון ה"חדר" האפל הציץ אל הדשאים והכרמים, שהקיפו את המקום, ספק כפר ספק עיירה . הוא קרא בספרי השכלה אסורים, ובהשפעת אהבת ציון למאפו החל לכתו...  אל הספר
מכון מופ"ת