פרק תשיעי: המלחמה בדמיונותינו ובזיכרונותינו

[ 213 ] המלחמה בדמיונותינו ובזיכרונותינו מי שיחיה לראות אור יום מחר, על בהונותיו יהיה וקומתו יזקוף בהיקרא יום קריספיאן . [ . . . ] ומיום זה ועד עולם לא עוד יחלוף יום קריספיאן או קריספין, מבלי שבו נוזכר – המעטים, המאושרים, גדוד של אחים . מפקד מחלקה ברגימנט של מזרח יורקשייר קרא באוזני אנשיו חלקים מתוך נאומיו המלהיבים של הנרי ברמקולים של הנחֶתֶת בשעה שזו התקרבה לחוף סורד ביום הפלישה לנורמנדי ב- 1944 . זה היה כאשר המפקד המרשים של בריגדת השירותים המיוחדים הראשונה הלורד לובאט הוביל אותם עם נגן חמת החלילים האישי שלו ביל מילין, כשהוא מפלס את דרכו במים אל החוף ומנגן את ״Highland Laddie״ ( ״נער ההיילנדס״ ) ואת ״Road to the Isles״ ( ״הדרך לאיים״ ) . המפקדים הדגולים אלכסנדר, יוליוס קיסר, נפולאון, מקארתור, מונטגומרי היו מחוננים ביכולתם של שחקנים גדולים להגיע אל לב אנשיהם ולגרום להם להרגיש שהם – מפקדיהם – מכירים אותם, דואגים להם ומדברים אליהם במישרין . כמו שייקספיר, הם תפסו שהמלחמה היא סוג של תיאטרון ושלמחוות תיאטרליות נועד תפקיד . התותח הענקי שייצרו העות'מאנים במאה החמש עשרה כדי להגן על מצרי הדרדנל...  אל הספר