5 בעשורים האחרונים הועם זוהרה של התנועה הקיבוצית, ומאז תור הזהב שלה באמצע המאה ה – 20 מצויה התנועה — על שלל זרמיה — בתהליך מתמשך של שקיעה וחיפוש דרך . בשמונים שנותיה הראשונות העמידה תנועה התיישבותית – אוטופית זו חזון יוצא – דופן ליישוב הארץ הישנה – החדשה והציעה דפוסי חיים חלופיים בכל תחום . עקרונות הקולקטיב — שביקשו להחליף דגמים חברתיים מוּכּרים, הָחֵל באורחות העיר והכפר ו כלה בתא המשפחתי המסורתי — נוסו אמנם קודם לכן באירופה ובארצות – הברית, אך בשום מקום בעולם לא היכה הרעיון שורש וקנה לו מעמד מרכזי ומאורגן ותוכנית פעולה שיטתית ומפורטת, כפי שקרה בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים למדינת ישראל . מ בע תכנוני חדש נדרש אפוא למבנה החברתי יוצא הדופן של 270 קיבוצים, שהוקמו בטווח זמן קצר יחסית בתמיכת המוסדות המיישבים ו המדינה . התוכנית הפיזית של הקיבוץ אינה דומה לאף צורת יישוב א חרת — לא בפרישׂת הבינוי ולא בתכנון המבנים : האידיאולוגיה ה שיתופית התגלמה בתכנון ייחודי של סביבות העבודה, המגורים, ההסעדה, החינוך והפנאי ושל השטחים הפתוחים . "תיקון עולם" שקופל ב רעיון הקיבוצי המהפכני, בא לידי ביטוי, בין ה...
אל הספר