פרק 8 ליצני ההרים

ג׳ניפר אקרמן 206 ממששות פריט – פריט במקורן הארוך והמעוקל כשם שפעוט עשוי לבחון את טיבו של חפץ חדש באצבעו המורה . למעשה, הן מזכירות לי יותר מכול את בנותיי כשהיו תינוקות והיו נאחזות בשיער או בעגילים שלי וצווחות בהנאה בעודן מושכות בשיא הכוח ואז מנסות לחלץ את ידיהן הקטנות . לפתע פתאום הציפורים עטות על הסניקרס שלי ומתחילות למשוך בשרוכים עד ששניהם משתחררים והקצוות מתחילים להיפרם . ויין צוחקת . אני מביטה לעברה ומוצאת שהיא עצמה אפופה קיאות — שתיים על הכתפיים ואחת על הראש . האחרונה כבר הסירה במיומנות את סיכת ראשה והחלה לעמול על שערה כאילו היתה מעצבת שיער בגלגול קודם . חבורה קטנה התמקמה לרגליה והחלה לכרסם את נעליה . היא הודפת ציפור אחת מכתפה, " לא ! אני אוהבת את החולצה הזאת . " כל החולצות של ויין מלאות חורים קטנים מניקורים של קיאות, היא מספרת לי . אחת הפעילויות האהובות עליהן היא להרחיב חרירים וניקובים . מה שהן עוד אוהבות לעשות זה לקחת במקורן את האצבע או התנוך או גיד האכילס שלך ולצבוט לא – כל – כך בעדינות . "אילו היה להן מקור כמו של תוכים אחרים," אומרת ויין, "היינו מאבדות כאן אצבעות . " אבל המקור ...  אל הספר