145 החודשי . אני זוכרת ששמעתי את הרופא אומר לאמי שכאשר אקבל מחזור לא אגבה יותר . לא הבנתי את המילה "מחזור" וגם לא שאלתי, וכשקיבלתי, בגיל ארבע-עשרה, נורא נבהלתי כי חשבתי שלא אגבה יותר . הייתי בשירותים כשראיתי דם בתחתונים וקראתי לאבא . אמא בכלל לא הייתה נגישה . בסופו של דבר גבהנו קצת, אחי ואני, אחרי שקיבלנו את זריקות הגדילה . את המזרקים היפים אני דווקא זוכרת, הם היו בצבעי אדום, כחול וירוק . אמא חיה בעולם משלה . היא ישנה עד שעות מאוחרות בבוקר, ואחר הצהריים נפגשה עם חברות למשחקי קלפים . היא יצאה לאירועים מטעם ויצ"ו, וניהול הבית לא עניין אותה במיוחד . היא הייתה מאוד מפונקת, ואבא, שעבד והיה הרבה מחוץ לבית, עטף אותה בכסף ותכשיטים כדי לרַצות אותה . למשפחה שלנו היה כולבו גדול ומצליח בסנטיאגו . אני זוכרת שהלכנו לקנות לי בגדים או נעליים ואף פעם לא שילמנו כי החשבון הגיע לעסק של אבי . בבית עבדו מבשלת, מנקה ומטפלת לילדים, שגרו באגף נפרד . עד היום זה מקובל בצ'ילה בקרב משפחות אמידות, ואנחנו היינו משפחה אמידה שגרה בבית של שלוש מאות מטר מרובע . לא ראינו אחד את השני בגלל גודל הבית, נפגשנו כמעט רק בימי רא...
אל הספר