65 אותם ימים רדפו אותה כל חייה . היום אפשר לקבוע חד-משמעית שהיא הייתה פוסט-טראומטית, מה שגרם לה להתמכר לאלכוהול . זאת הייתה הבריחה שלה . רק מאוחר יותר הבנתי את המצוקות שלה, כשהפכתי לאמא בעצמי והתמכרתי לשתייה . אבא היה ניצול אושוויץ, שהצליח לחפור דרך ולהימלט מתחת לגדרות המחנה כשהרוסים הגיעו . הם חשבו שהמספר שעל ידו הוא קעקוע של אנשי אס-אס ולקחו אותו לחקירה . כשהבינו שהוא יהודי שחררו אותו לדרכו . כשחזר לברלין הוא לא מצא שם את משפחתו . הוא לא סיפר לי על אושוויץ, ולמעשה הוא בכלל לא היה נוכח בחיי : הוריי התגרשו כשהייתי בת שנתיים, והוא נישא מהר מאוד לאישה אחרת, שלא הסכימה שהוא יהיה איתי בקשר . נולדו להם שלושה ילדים, וגם איתם אני לא בקשר . * * * כשהייתי בת שלוש אמי הכניסה אותי למעון יתומים של ויצ"ו בירושלים . היא ירדה לבאר שבע כדי להקים את הספרייה במכון לחקר הנגב . המכון החדש היה הבסיס להקמת אוניברסיטת בן גוריון כמה שנים אחר כך . כששאלתי אותה מאוחר יותר כמה זמן הייתי במעון, היא אף פעם לא השיבה לי . השאלה הכעיסה אותה, כמו הרבה דברים אחרים שעשיתי או שאלתי . תמיד אמרה שכל מה שאני רוצה זה להאשים ...
אל הספר