46 פרק ב' : אהבת נשים חיינו ביפו כשלוש שנים, עד שהתאפשר לנו לעבור לדירה בבת ים . סוף-סוף היו לנו מטבח ושירותים משלנו . אבי עבד כמנהל חשבונות במלון אכדיה בהרצליה, ולימים הפך למנהל הכספים של המלון . אמי הייתה עקרת בית שעבדה גם כקוסמטיקאית . די מהר הם הסתדרו כלכלית . הסתפקנו במועט ולא חסר לנו דבר . מיד כשהגעתי לישראל הורדתי את עגילי הזהב שלי, כי רציתי להיראות צברית . לא היו לי קשיי קליטה יוצאי דופן, אולי כי היו לי כבר בני ובנות דודים שנולדו בארץ . כשסיפרתי את המעט שידעתי על השואה ועל השנים הקשות ברומניה אחריה, בני הדודים צחקו עליי ואמרו שאני סתם ממציאה סיפורים . לא דיברו אז על השואה, אני זוכרת רק שבבית הספר היו דיונים בשיעורי חינוך בשאלה "האם היהודים הלכו כצאן לטבח" . * * * אני זוכרת את עצמי כילדה שמחה שמשחקת בחוץ, עם הרבה חופש . ביליתי בחולות של בת ים ובים והייתי עצמאית מאוד . קניתי לבד את ספרי הלימוד וגם עטפתי אותם בעצמי . דאגתי לאחותי הקטנה והייתי כמו אמא שנייה שלה . אספתי אותה מבית הספר, הלכתי איתה למספרה, קניתי גם לה את ספרי הלימוד . ההורים היו עסוקים בעבודה . אני חושבת שאבי בכלל לא ...
אל הספר