36 פרק שני בבעיות נפשיות רציניות כגון דיכאון, פאניקה, חרדה ומאניה, ולהקל כמה מן התסמינים המטרידים יותר של סכיזופרניה . בתפקידי לא היה לי קשר להיבט המחקרי בפעילות המחלקה, ומעולם לא נאמר לי איזה טיפול קיבל כל אחד מן המטופלים . כולם היו קרובים לגילי — תלמידי קולג' מהרווארד, MIT ואוניברסיטת בוסטון . חלקם ניסו להרוג את עצמם ; אחרים חתכו את עצמם בסכינים או בתערי גילוח ; היו כאלה שתקפו את שותפיהם לחדר, או שהפחידו את הוריהם ואת חבריהם בהתנהגויות לא צפויות ולא רציונליות אחרות . תפקידי היה לשלב אותם בפעילויות נורמליות כמו תלמידי קולג' רגילים — לצאת לאכול בדוכן פיצה מקומי או לקמפּינג ביער סמוך, לצפות במשחקי הרֶד-סוֹקְס ולשוט על נהר הצ'רלס . בהיותי חדש לגמרי בתחום, ישבתי בפגישות המחלקה אחוז קסם, מנסה לפענח את דיבורם המורכב של המטופלים, את הגיונם . היה עליי ללמוד להתמודד עם ההתפרצויות הבלתי רציונליות שלהם, עם הנסיגות המבהילות . בוקר אחד מצאתי מטופלת ניצבת על מיטתה כפסל, זרוע אחת מורמת בתנועת התגוננות, פניה קפואים בפחד . היא נותרה שם ללא תנועה לפחות שתים-עשרה שעות . הרופאים סיפקו לי את השם למצָבהּ —...
אל הספר