338 פרק שביעי חכמים אלה, לדברי זוהר, "נקטו החלטות הלכתיות חד-משמעיות ולעתים מקוריות, כדי לתקן, ככל האפשר, את מצב הדור בכלל, ואת מצב בני קהילתם, בפרט, תוך מיצוי אפשרויות פנים הלכתיות, לעיצוב מחודש של ההלכה" . זוהר ייחס, כאמור לעיל, לחכמי מצרים, פתיחות רבה . את הרב משה פארדו 58 כדוגמה לפתיחות כזו, וציטט מתוך דברי תשובתו לשאלות הביא צבי זוהר, "שעניינן הפעלת מכשירים ואמצעים טכנולוגיים בשבת" כלהלן : "הרב משה פרדו דן בספרו "שמו משה" ( אזמיר, תרל"ד ) גם בענייני שבת, והוא מתגלה 59 כפוסק עצמאי בשיקול דעתו ההלכתי" . הרב השלישי מבין אלה שנזכרו אצל צבי זוהר לעיל, הרב יום טוב ישראל, היה "סוכנו האהוב" של עזרא בנבנישתי בקהיר בשנת ,1864 כאשר הוציא לאור את עיתונו בלדינו בפריז . באותם ימים, שימש הרב יום טוב ישראל עדיין רק כדיין בבית הדין של הקהילה בקהיר . בשנת 1867 נבחר לרב הראשי של קהיר, ומוּנָה, לראשונה, גם כ"חכם באשי" של קהיר וראש רבני מצרים, על פי החוק העות'מאני החדש משנת ,1865 "החוקה של העדה היהודית", בה נקבע, כי בכל עיר מרכזית 60 בורנשטיין-מקובֶצקי שאבה את הפרטים באימפריה, יתמנה "חכם באשי" . על תפ...
אל הספר