372 פרק עשרים ושישה יש הורים שאומרים שלא מתאים להם להיכנס לתהליך כזה . הטיעונים מתחלקים בדרך כלל לאישי, זוגי ורציונלי . ברמה האישית, הטענה היא שתהליך של דיבור, מפגש ונגיעה בעבר ( "חפירה", אם להשתמש בסלנג ) קשה מדי או אינו מתאים, והאדם מרגיש שהוא מעדיף להימנע מדרך זו . יש אנשים שחוששים, לעתים בצדק, שתהליך כזה יעלה ויציף גם נושאים קשים מהרובד הזוגי שאין להם עניין, או כוח, או רצון לעסוק בהם בשלב זה של חייהם . אחרים פשוט אינם מקבלים את הרציונל שמוסבר להם לגבי הקשר בין תחושותיהם או התלונות שבעקבותיהן באו, לבין סיפור החיים שלהם וחוויית ההורות העכשווית . לפעמים הבסיס לכך הוא חינוך או נטייה אישית לחפש עצה ותשובה מיידיות, להעדיף קונקרטיות, מוחשיות ובהירות, וקושי לראות ולנסות להבין את הקשר בין העבר להווה, בין החוויות והתפיסות שלנו כבני אדם לבין איך שאנחנו מרגישים ומתנהגים בחברת הילדים שלנו . זווית אחרת היא המשמעות שנותנים לסבל . אנשים מספרים בגילוי לב על הסבל שהם חווים בהורות שלהם, או באופן כללי או עם ילד / ה ספציפי / ת, אבל לתפיסתם סבל זה הוא מצב נתון, מצב המגיע בד בבד עם הורות, ולכן הם אינם רו...
אל הספר