230 פרק שנים-עשר שהוא הורה טוב דיו, המרוצה מהורותו ומעבודת הצוות עם השותף / ה להורות ושמח בילדיו, אין הוא זקוק לכל התערבות טיפולית . אם הורה מרגיש תקוע, מתוסכל לאורך זמן ( ולא בשל בעיה אובייקטיבית של התמודדות עם קושי של הילד ) ואינו מצליח להתקדם בכוחות עצמו או בעזרת בן / בת הזוג, ייתכן שיוכל להיעזר בתהליך טיפולי מסייע . בנקודה זו נעצרים רוב ההורים ואנשי החינוך, הבריאות והטיפול גם כן, לשאול לאיזה סוג טיפול כדאי להם לפנות : זוגי, משפחתי, דיאדי, פרטני ? אולי לקחת את הילד / ה לטיפול פסיכולוגי עבור עצמו / ה ? אם הילד בן שנה, חמש-עשרה או תשע — האם הגיל מכתיב את שיטת הטיפול ? נאמר שמדובר בילד בן שמונה . ההורים עשויים לתהות : האם הוא מסוגל בכלל לדבר על התקפי הזעם שלו ? במקרה אחר : מהו טיפול במשחק ? האם הוא יכול לעזור לבתי ? בפרקי השער הנוכחי בספר אנסה "לעשות סדר" בנושא סוגים שונים של מבנה ההתערבות הטיפולית הנפוצים, העקיפים והישירים, אשר מוצעים להורים ומיועדים לטיפול בהורים ובהורות . ברובם, העבודה עם ההורים אינה מרכזית אלא עקיפה . כלומר המטופל הוא הילד והטיפול בהורות הוא האמצעי, או שהמטופל הוא ...
אל הספר