46 פרק שלישי הילד או הילדה, יביאו אתכם להרהר "איפה טעיתי ? " ובאופן טבעי להרגיש גם אשמה . האשמה הזו היא תחושה קשה להכלה ומוחשית ביותר . הילד הזה, שרציתי להעניק לו את המיטב כך שיגדל להיות צעיר מאושר, נראה סובל, מתקשה או מתענה . הוא אינו מצליח תפקודית, לימודית או חברתית . אולי הוא אינו בטוח בעצמו או אינו אוהב את עצמו . אולי זה מצבו לפי חוות דעתם של אחרים . במקרה כזה, אני כהורה מרגיש אחראי לקושי ולמגבלה, ולפיכך אני אשם . מובן שיכול להיות שתרגיש / י שהמגבלה והקושי של הילד מקורם למעשה בבן / בת הזוג . זו אפשרות מקובלת ונוחה לראות את החסר או הפגום כאחריות של ההורה האחר, או כתוצאה של המודל או ההתנהגות שהוא מביא לקשר . נוח לשים את האשם בתוצרי השגיאות שעשו הוריו / ה והחינוך שקיבל / ה, למשל . אבל גם כאשר אנחנו מסבירים, או מקלים על עצמנו באמצעות האשמת האחר, ההנחה הזו אינה באמת פוטרת לחלוטין את ההורה המודע לאורך זמן . ראשית, בחירת בן / בת הזוג הייתה שלך . שנית, מה שמעורר בך דאגה, גם אם הוא לדעתך בגללה / בגללו, עדיין נמצא ומכביד, ומוביל אותך לחוש אשמה על הקושי שיש לילד . זוהי אשמה שהבסיס שלה אמיתי, ...
אל הספר