142 שירה ריכטר הארץ . עיניי החלו להביט על הגוף החדש שלי דרך ה- Female Gaze , כלומר דרך המבט הנשי . כמה סיבות גרמו לי לכוון את המצלמה שלי אל "שמורת הטבע" שצמחה במרכז גופי . העור המקומט והמדברי שנוצר, או ליתר דיוק "נשאר" על אזור הבטן לאחר הלידה, דמה למעיים חשופים והביע את מה שאני מרגישה ולא יכולה לומר, ומה שאף אחד אחר לא רצה לשמוע . הבטן נפערה והפכה למכתש ענק או לפֶה . בזוויות מסוימות האזור הזה נראה כמו עמק השבר הסורי- אפריקאי, המחלק את הנוף הישראלי לשניים, עם כל המשמעויות של חלוקה זו . השתמשתי בגוף היולדת שלי כרקע של צלמת, כגן שעשועים . ניבטו ממנו רכסי הרים, אדמה, גזעי עצים, הר מכוסה שלג . היום ( 2019 ) , שלוש-עשרה שנה מאוחר יותר, פייסבוק מלא בצילומים של נשים החושפות את קמטי ההיריון או הזִקנה שלהן . אבל באותה תקופה, לקחת את הבטן המקומטת, המדולדלת והמצומקת שלאחר היריון תאומים, את אזור ה"בושה" שנהוג להסתיר או לנתח, וליצור עם חומר הגלם צילומי ענק אסתטיים בהדפס כרומו מבריק ( ולא הדפס מט, כהרגל צלמי אומנות ) , עם קריצה למגזינים ולירחוני הנשים, ולהציג אותם בגלריה — היה משהו חסר תקדים בארץ . ה...
אל הספר