122 הדס גלעד אמר לי הרופא, וצייר אבוקדו עומד על הראש . לך יש רחם בצורת לב, אמר וצייר מחיצה במרכז האבוקדו . כל זה היה פואטי למדי, אבל שם בסימן שאלה את הסיכוי להיריון תקין . פחדתי שלא אוכל ללדת . ובכל זאת, אי-אפשר שלא להתייחס ללידה כנקודת שיא במעבר להיות אימא . נולד לך ( כלומר, את יולדת בכל כוחותייך, בכאב העז ביותר שידעת אי-פעם ) תינוק . את אימא שלו . יום אחד, לא מאוד רחוק, הוא יקרא לך בשם הכללי — האינטימי כל כך, אימא . הוא יכתיר אותך בתואר החדש, ואולי עם הקריאה שלו את תביני, שהנה עברת . עכשיו את באמת אימא . ואולי ננסח זאת כך : נולדתי פעם . עם רחם בצורת לב ואין-ספור ביציות . חלפו הרבה שנים עד שחשבתי לממש את החלק הזה בנשיות שלי . עברתי להיות אימא די לאט . הייתי צריכה להתרגל לרעיון ולהתאמן באהבה, עד שבאביב 2014 נתתי הולדת למישהו שנולד דרכי, לילדי . שלוש שנים אחר כך שבתי לעשות את המעשה הגדול ונתתי הולדת לבתי, התינוקת שלי . * מי צילם את התמונה שבה אנחנו נכנסים מבעד לשער הירוק עם התינוק הרך עטוף בשמיכה ? אולי צילמנו את עצמנו ? ולמה אני חוזרת אל התמונה הזו ? נדמה לי שזו עדות ראשונה מההתכה . הל...
אל הספר