14 מבוא המסורת, ההיריון והלידה לא היו מרכזיים וחשובים, ולכן פסחו עליהם בהיסח הדעת . הגברים התרכזו בנושאים "שלהם" והחמיצו את הנושאים הנשיים, שנאמר : "גברים ממאדים ונשים מנוֹגה" . אבל לא השתכנעתי שזה כל הסיפור . האינטואיציה שלי הייתה שונה, כמעט הפוכה . חוויית ההיריון, הבטן הענקית שלי, הנשים בהיריון שראיתי בכל מקום — כל אלה הובילו אותי להניח שההיריון אינו מופיע בסידור ובמקומות נוספים לא כי איננו בולט מספיק ולא שמו אליו לב, אלא נהפוך הוא — דווקא משום שהוא בולט מאוד והנוכחות שלו מאיימת מדי . התפילה שחיפשתי ולא מצאתי הובילה אותי לדרך של חיפוש, תגליות, תובנות ויצירה . גיליתי שלא מדובר במקרה ; הלידה והיולדת לא "נשכחו" או נעלמו מעיניהם של מחברי התפילות והטקסים . הדחיקה שלהן לשוליים איננה מקרית ; גם אם היא לא לחלוטין מודעת, היא שיטתית ומגמתית . נשים נכנסות להיריון, נושאות הריונות, יולדות, הופכות לאימהות . מדובר בעובדות שאי-אפשר להתווכח איתן, ובכל זאת היהדות מקטינה, מסתירה, מטשטשת, מכסה ודוחקת לשוליים את המפעל הגדול הזה, ובאמצעות טקטיקות אלו מכחישה את חשיבות הלידה ואת מרכזיותה . הכחשה היא מנגנון ...
אל הספר