לאור זאת, חייבת הסצנה המתוארת בציור להיות מאוד תמציתית, ממוקדת, ומדגישה את העיקר בלבד . בשונה מהמקובל לחשוב, הציור, לפחות עבור הילד, אינו דרך ביטוי מוחשית המממשת חוויה, אלא הוא צורת ביטוי מפשטת, מרוכזת ומזוקקת . לסיכום, הציור מבטא סצנה דרמטית, המתייחסת להתנסות מרכזית בעולמו של המצייר, לאחר שנוּפוּ ממנה הקולות והצלילים, התנועה וההשתנות בזמן, וכן גם החושניות והחיות הממשית של הדמויות המוצגות . הנה, למשל, דויד . ילד בן תשע הלומד בכיתה ג' . הוא מתקשה בתפקודי הכיתה, ובחברת הילדים נחשב לתוקפני ודחוי ( דוגמה א ) . הסיטואציה שבה צויר ציורו : בשיעור הראשון בבוקר הוא יצא מכיתתו והגיע לכיתת המורה הטיפולית כשהוא מרוגש ונסער . לפי הצעת המורה הוא ישב וצייר, בריכוז רב, ציור זה . כשסיים הוסיף דויד בכתב ידו את מילות הטקסט : "בדרך לבית הספר פגשתי חבר ואמרתי לו . . . " ( דוגמה ב ) פענוח ציורי ילדים 36 דוגמה א שיטת הגרפו - דרמה 37 התבוננות בציור מראה כי הוא מבטא את דרך ההתמודדות של דויד עם החוויה המרכזית והקשה שלו בבית הספר ובחברה : נוכל לדמות את דויד בטרם התחיל לצייר את ציורו, שהוא כאילו יוצא לחדר התלבושו...
אל הספר