בית

טליה אפלבאום פלד 96 מבחינת הספירות היא יכולה לחזור לביתה ולנוח שם, אך עלה לה החום הבוקר והם קצת חוששים . עבר חודש מאז אושפזה, ועכשיו אחד באוקטובר . היא לא מתכוונת להישאר יום נוסף . "מה דעתך ? " הם פונים אל אמנון . "הוא נראה לכם טליה ? " היא מרגישה שהיא שואגת, אך קולה עדיין חלש ועייף . "החום יֵרד . " היא ממשיכה . "אני נוסעת הביתה, ואם יעלה מאוד — אחזור . " אמנון אורז את החפצים שהביאה עמה לבית החולים : מעט ספרי שירה — מבחר משולב של דליה רביקוביץ', אגי משעול ואנה הרמן וגם יהודה עמיחי שהיא אוהבת עוד מהתיכון — מעט בגדים להחלפה, תמונות ומנדלת הבראה שחברותיה תלו על תקרת החדר — מעין דגלונים בצבעים רבים, המסודרים בחבל ועליהם כתובה בסינית תפילה לריפוי . הרופאים מתמהמהים מעט, כהרגלם, אך לבסוף מודפס מכתב השחרור המיוחל . היא שעת אפס 97 נשלחת למחלקה אחרת, שבה היא אמורה לעבור פרוצדורה להוצאת מכשיר ההיקמן מגופה — עדות לכך שסיימה כימותרפיה . לפחות לזמן-מה . שוב היא נפגשת עם רופאים ואחיות שלא מכירים אותה, ומנסה ללכוד את תשומת לבם . "אני אחרי השתלה," היא אומרת, אולי תזכה לחמלתם ? אולי יראו אותה אחרת וישא...  אל הספר
שתים - בית הוצאה לאור