טליה אפלבאום פלד 86 פעמיים לפני שהן שולחות את החומר לתוך גופה . הן עטופות בחלוק אטום ובכיסוי פנים ובכפפות, חוששות שהרדיואקטיביות הזאת תפגע במי מהן . אחר כך מגיעים חברים על פי סבב, ואמנון ואמא ואחותה . קובי מקריא לה שירים וסיפורים, דני עושה איתה דמיון מודרך, ועם אפי ושרון היא נהנית לדבר ולשמוע על החיים שבחוץ . מה היו החיים בחוץ ? מה עושים שם ? היא זוכרת שמהבוקר תמיד במחשבות דאגה, מדלגת מפחד לפחד . מה שלום מיכאל ? האם פניו מסגירות מתח או דאגה ? האם הוא עצבני וכועס ? האם הוא נשאר במיטה ומתקשה לצאת ממנה ? ואולי הוא רק עייף כמו כל המתבגרים ? לפעמים, רק לפעמים, היתה מתבסמת משמחתו הקורנת, מעיניו המחייכות ומרכותו שמכסה את פניו . אז היתה הולכת לעבודתה בתחושת מלאות ונועם, ואפילו נהנתה והצליחה לטפל בכל מטופליה באותו היום כשהיא חשה כי יש לה שעת אפס 87 שפע לתת . היא לא אמא כושלת, חסרת אונים . "שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ" : * כתבה זלדה באחד משיריה, והחולה אימצה זאת כשורת הנושא של האימהות . כשלא קם, היא היתה טובעת במחשבות בהלה, באין-ספור סיפורים מפחידים שהיתה מספרת לעצמה, נואשת לדעת מה ...
אל הספר