טליה אפלבאום פלד 32 אחד בספטמבר . לוחות המבחנים של הילדים מפחידים כמו פט סי-טי . שחורים ואפלים, רוחשים מחשבות מבהילות, מנבאים אסון . אחד בספטמבר . סוף-סוף מצאו לה חדר להשתלה . מזכירה התקשרה בבוקר לומר לה לבוא להתאשפז . המזכירה לא הכירה אותה . דיברה אליה באנונימיות מכאיבה . במחלקה ההמטו-אונקולוגית עוד ראתה אנשים הולכים על רגליהם . בכל הפעמים הרבות שהיתה מאושפזת שם, הן בפעם הקודמת והן עכשיו, הקפידה לא ליצור קשר עם החולים האחרים . לא רוצה חברי סרטן, לא רוצה להתאמץ . במחלקת "השתלות מח עצם" היא לא רואה אף אדם שעומד על רגליו . אגף שקט . החולים בתוך החדרים, נלחמים ברעלי הכימותרפיה שאם לא תהרוג אותם — תציל . על דלתות כמה מהחדרים תלוי השלט "בידוד" . היה ניתן לחשוב שמדובר שעת אפס 33 בוויפאסנה למציאת השקט הפנימי, אבל היא כבר היתה בבידודים כאלה . היא יודעת מה זה . מלחמה לא הוגנת לחיים או למוות . גוזלים את כל מנגנוני הלחימה של גופה . מחכים לשבט או לחסד . איזה מזל שאמנון כבר הפך כמעט לחלק מהצוות, ואולי יהיה אפשר לקבל "חדר טוב" . אבל היא לא לגמרי סומכת על זה, כמובן . אף שעורה חיוור וצהוב והיא לגמרי ק...
אל הספר