אי אפשר להיות מה שלא רואים

אוריינות מדיה ודימויי גוף 119 הרבה לפני גיל 17 או 18 , תגיע לגיל שבע או שמונה כשהיא כבר מלאה בתחושה של בושה בגוף שלה שאינו רזה מספיק, סלידה מהשיער שלה כי הוא מתולתל ולא חלק, כעס על האף שלה שאינו כפתור קטן וסולד . היא תהיה בטוחה, משוכנעת, שאנחנו סתם אומרים לה בבית שהיא יפה, שזה רק בגלל שאנחנו ההורים שלה, אבל שבתכלס היא מאוד רחוקה מכך . לכן אני חייב למצוא לה גם מודלים לחיקוי של גיבורות ודמויות ראשיות שאינן לבנות ורזות בצורה מוגזמת . המודל הזה נטמע בגיל מוקדם כל כך שאסור להיות שאנן . יש התקדמות, אומרים, הנרטיב משתנה, זה כבר לא אריאל בת הים השותקת . נכון, אבל גם אנה ואלזה, שהסיפור שלהן הוא קפיצת דרך משמעותית לטובה, בעייתיות מאוד מבחינת דימוי הגוף . אמנם זו לא נסיכה מתעלפת שמחכה שש מאות שנה במגדל חסרת אונים עד שאיזה נסיך יחלץ אותה, אמנם אלה שתי בנות-אחיות שעוזרות זו לזו, אבל הן עדיין רזות מאוד, לבנות מאוד, בעלות מבנה פנים ספציפי מאוד . וגם כאן, אגב, יש היפר-סקסואליזציה : כשאלזה שרה Let it go לא רק הצמה שהיא פורמת נפתחת — כל הצ'אקרות נפתחות לה ! האגן שלה נהיה עגול, התנועות שלה הן כמו של דוגמ...  אל הספר