בבתים שלנו 68 תמיד דוגמאות מהתחום היום-יומי והבלתי נראה . זה שאיננו רואים בגלל העיוורון הגברי . זה שנשים חונכו לקבל כנורמלי . אני הולך ברחוב הכי מואר בתל אביב, בפריז או בניו יורק . אמצע היום . לא סמטת חשוכה . לא שלוש בלילה . לפני צועדת נערה צעירה או אישה בוגרת . היא חשה בצעדים שלי ובנוכחות שלי במרחק כמה פסיעות מאחוריה . היא אוטומטית מאוימת . היא תזרוק מבט מהיר אחורה לנסות לראות מה מידת האיום . היא תחיש את צעדיה . היא תוציא את הטלפון הנייד שלה ותטלפן למישהו, גבר על פי רוב, או תעמיד פנים של משוחחת עם גבר . זאת מציאות מאיימת שאני איני יכול להבין באופן עמוק . אני גבר ועל כן כמעט אף פעם איני מאוים מללכת סתם ברחוב . אם יש בי מינימום של רגישות, אם חונכתי לג'נטלמניות הבסיסית ביותר, אני לא אלך ברחוב במרחק שלוש פסיעות מנערה או אישה . אני אאט את צעדיי, או אעקוף אותה או אחצה למדרכה השנייה אם זה ערב והרחוב לא מאוד הומה . כן, גם אם זה נשמע מוזר וגם אם זה לטורח עלי . נניח שאני נכנס להוציא את הרכב שלי מהחניון בשעת לילה . בעודי משלם במכונה ניגשת גם אישה ומחכה בתור אחרי . המבט שלנו מצטלב . היא לבד . נני...
אל הספר